ALON RAVIV

שלום, וברוכים הבאים !​​

אם הגעתם לכאן בוודא שתרצו לדעת כמה פרטים חשובים , אז ככה :

נשוי לרונה, ואנו הורים לשלשה ילדים, עמר, טל ושירה. אנחנו משפחה שיש בה אהבה גדולה לבישול ואירוח של משפחה, חברים ואורחים מהעולם.

 

דרכי המקצועית:

סיימתי את לימודי העיצוב בשנקר ומיד לאחר קבלת התואר המליץ עלי חבר יקר להתקבל ולעבוד בחברת בת של בצלאל בירושלים היום שמה דעה מחקר ופיתוח. אני תרמתי לחברה את הידע בטקסטיל אותו רכשתי בשנקר, בחברה פיתחנו את כל מערכות ההגנה בפני התקפת אב"כ עבור משרד הביטחון הישראלי, מערכות לילדי ואזרחי ישראל, מערכות לחיל השריון, חיל האוויר ועוד כהנה וכהנה מערכות.

במסגרת זו גם נתבקשתי לעצב ולתכנן מוצרי תמיכת בתחום הצלילה עבור פעילות מבצעית של לוחמי שייטת ש/13 אשר סיפחו אותי להיות קצין מילואים ביחידת הפיתוח שלהם.

לאחר שפיתחתי את כישורי בפיתוח מוצרים עתירי טכנולוגיות ושילובי חומרים, הזמין אותי חסר נוסף, המעצב יואב זיו, מומחה לפיתוח צעצועים, לייעץ לחברת טייני לאב הבינלאומית. שושי אורן הבעלים שאלה אותי האם אני מעוניין להצטרף לחברה לצורך פיתוח מספר מוצרים במקביל עבור השוק הבינלאומי והאם אני יכול לקחת על עצמי את המשימה להוביל זאת, פיק הברכיים שקיבלתי נשמע בסין. בכדי לספר סיפור ארוך בקיצור, החברה תוך שלוש שנים הציגה בתערוכת שונות בעולם 50 פיתוחים וצעצועים שעד היום נחשבים כסוסים מנצחים.

 

מכאן לאן:

השינוי אותו אני מחולל כעת עם עצמי נובע בעיקר שנפל לי האסימון לאחר שארבעת הורינו האהובים, של רונה ושלי נפטרו תוך כמעט שנתיים ומתוך ההכרה שלחיים יש זמן מוגבל ותאריך תפוגה.

שאלתי את עצמי האם עשיתי בחיי את כל מה שהתכוונתי לעשות. אז התשובה היא שרק באופן חלקי, וזה לא מספק אותי.

כאדם המחולל שינויים ועושה הבדל בחברות וגורם להן לשבור את תקרת הזכוכית ואף להמציא את עצמם מחדש, לגבי עצמי, נוכחתי להבחין, שגם לי יש אותה הפרידגמה שיש לאנשים איתם אני עובד ועוצרת אותי ליצור דבר חדש לחיי, לעסק שלי, ולכל תחום בחיי, באותה התקרה שלי עצמי פחדתי לגעת. כעת אני מוכן לשינוי הבא ולשבור לעצמי את תקרת הזכוכית היושבת מעל ראשי.

כמאמן אישי ועסקי (תחום שלמדתי ופיתחתי רק בשנים האחרונות) מצאתי את עצמי מתמודד ומאמן בשני תחומים ראשיים העוצרים אותנו בדרך כלל, האחד,  מעורבות רגשית, והשני פחד מהצלחה וכישלון. (עליהם אכתוב פוסט מיוחד בפעם הבאה) בכדי לעשות את מה שאני מתכוון ומתכנן לעשות ולעשותו בחופש, בחרתי שלשה דברים, האחד, התחברתי עם מאמן אישי עבור עצמי. (קשה מאוד לאמן את עצמך כיוון שאתה עלול לוותר לעצמך ולתת את התירוצים הקבועים מדוע ויתרת) ומה גם שמילות זהב ממאמן מניעות אותך קדימה בעוצמה.

דבר שני החלטתי, למרות ניסיוני הרב שרכשתי במשך השנים, להתחיל תואר שני במנהל עסקים, ולהתמודד עם לימודי מתמטיקה וכלכלה להתאהב להתמסר ולהתלהב מתחום שהיה רחוק ממני.

הדבר השלישי, לשתף כמה שיותר אנשים, חברים ומשפחה בשינוי ובדרך בה בחרתי, השיתוף הוא סוג של מחויבות, להיות המילה שלך, לברוא במילים (אברא כדברא) את מה שאתה רוצה לברוא ולקיים את הדברים כפי שאתה מתכנן לעשותם. נכון, תמיד יכולים לחול שינויים בדרך, אך הדרך נהיית ברורה הן לך והן למי שאתה בוחר לשתף בדרך שלך.

בחיינו, בעיקר בלילות, עולות מחשבות, זהו האיש הקטן בראשנו המנסה לנהל לנו את החיים, הוא לא תמיד באמת אנחנו, הוא לפעמים הפחד שלנו, המקום הנוח שלנו, הממציא עובדות שאינן בהכרח נכונות, או הם אמת מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו,  ובעיקר הוא מסית אותנו מלהיות עצמנו. הוא לא הולך לשום מקום, הוא תמיד שם אבל. הרגע שבו אתה בוחר לנהל אותו ושהוא לא ינהל אותך, כאן מתחיל החופש האמיתי.

 

אני מזמין אתכם קוראים יקרים ליצור איתי קשר, לשתף אותי ולספר לי מה אתם הייתם רוצים לשנות להשיג לבנות, לעשות בו הבדל. אני מבטיח את ההתייחסות וההתעניינות שלי בכם.

 

באהבה

אלון